אחת הדרכים המרכזיות של אנשים מיוחדים לפתח חיי עצמאות ולהתנהל בחייהם היא התחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית היא הדרך היחידה שלהם להגיע לעבודה, למפגשים חברתיים, למשפחה, לטיפולים, והיא הבסיס לקיום חיים עצמאיים ופרודוקטיביים ולהשתלבות בחברה. הבעיה היא שהתחבורה הציבורית צריכה להיות מונגשת לאנשים מיוחדים, אבל לא תמיד זה המצב.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע את הכללים לגבי הנגשה של תחבורה ציבורית. לפי החוק, אדם עם מוגבלות צריך להיות יכול להשתמש בתחבורה ציבורית כמו כל אדם אחר, על הנהג להתייחס אליו באופן שווה, וכלי הרכב עצמו חייב להיות מונגש, שזה אומר:
- שלט בקדמת האוטובוס עם המספר שלו
- לחצני עצירה
- מקומות מיוחדים לאנשים עם מוגבלות
- מערכת כריזה המודיעה בקול על התחנה הבאה
- הנהג חייב לעצור בתחנה ובקירבת המדרכה
- רמפה לכסא גלגלים, שהנהג חייב לחבר אותה לתחנה, ולהיות אחראי לנעול את כיסא הגלגלים על האוטובוס נגד כיוון הנסיעה
- בתחנת האוטובוס צריך להיות מקום לכיסא גלגלים
השלטים בתחנה צריכים להיות בכתב גדול, כתובים בשחור על צהוב, בולטים ובכתב ברייל, ובהם מספר האוטובוס ולאן הוא נוסע. בתחנה צריכה להיות סככה, ובתוכה ספסל.
בתחנות מרכזיות חייב להיות מידע נגיש וברור על זמני הנסיעה על לוח גדול, בצבע צהוב, וגם אפשרות לקבל את המידע הזה בטלפון או פקס, בעמדת המודיעין במכונה אוטומטית.
עמדת המודיעין עצמה צריכה להיות בצבע מיוחד, ולעשות רעש של זמזום.
בנוסף צריכה להיות מכונה נגישה לכרטיסים שעליה כתוב בכתב בולט ובברייל.
ברכבת חייב להיות לפחות קרון אחד נגיש, עם סמל של אדם בכיסא גלגלים עליו מבחוץ. שם הדלת רחבה, המעבר רחב, מקומות ישיבה מיוחדים לאנשים עם מוגבלות, הודעות על התחנות בשלטים וכריזה.
ברכבת אפשר לבקש עזרה מעובדי הרכבת, להתקשר 12 שעות לפני הנסיעה ומודיעים למוקד מתי ולאן נוסעים ואם צריך עזרה.
גם שירות המוניות אמור להיות מונגש, אבל הנגשה אינה רק שלטים, כריזה, או מקומות לכיסאות גלגלים, אלא גם יחס אחר של הצד האנושי.
עובדי הרכבת, נהגי המוניות ונהגי האוטובוס צריכים להיות מתודרכים ומכוונים כדי לעזור לאנשים עם מוגבלות להתנייד בתחבורה הציבורית, אבל מה הם בעצם צריכים לדעת?
קודם כל, עובדי התחבורה הציבורית צריכים לדעת מה החובות שלהם על פי חוק, מה הם מחוייבים לעשות. ישנן תלונות רבות על נהגים שלא מחברים את הרמפה, לא מפנים את המושבים המיועדים לאנשים עם מוגבלות, לא נותנים מידע או עוזרים לאנשים מיוחדים, ומעל הכול – אינם סובלניים.
הרפורמה בתחבורה הציבורית הורידה מהנהגים את העיסוק בתשלום ובגביה והיום ניתן לשלם רק עם רב קו או דרך אפליקציות, כך שהנהג לא מתעסק בתשלום, במתן עודף או בהנפקת כרטיסי נסיעה לנוסעים, ולכן הוא פנוי יותר להיות חלק מהשירות – לתת מידע, לעזור ולהנגיש את הנסיעה.
חלק חשוב מההנגשה הוא הדרכה לנהגים ולעובדי התחבורה הציבורית בכל נושא ההנגשה וההיכרות עם המושג: צרכים מיוחדים.
אנחנו ב"בית של רונית" הצטרפנו ליוזמה, וחברי הבית של רונית השתתפו בסרטון הסברה שמופץ לנהגים בהדרכות שהם מקבלים כדי להבין את הקושי, ולהתחשב באנשים המיוחדים שזקוקים לתחבורה הציבורית באופן מיוחד.
חוברת מונגשת לשימוש בתחבורה ציבורית – https://www.molsa.gov.il/News/Documents/%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A2%D7%9D%20%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA%20-%20%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA.pdf
