כל מיכל זקוק לריקון מדי פעם. כשהכוס מלאה לגמרי, לא רק שאי אפשר למזוג לתוכה ולו טיפה אחת נוספת, אלא שכל תזוזה קטנה גורמת למה שבתוכה להישפך החוצה. כך גם המיכל ההורי שלנו: אנחנו מטפלים, מקשיבים, מסיעים, מכינים, מלמדים, דואגים, מוצאים פתרונות – שוב ושוב, יום אחר יום, לפעמים ליותר מילד אחד. יכולת ההכלה ההורית מעוררת השתאות והערצה, נדמה שהיא אינסופית, אבל היא לא. גם אנחנו מרגישים לפעמים כל כך מלאים (או כל כך מרוקנים) שלא נצליח להכיל אפילו טיפה אחת נוספת! גם המיכל שלנו דורש ריקון מדי פעם, וזה אפשרי ואפילו לא מסובך. באמצעות כלים פשוטים ואפקטיביים ניתן "לפנות את המיכל" שלנו על מנת לפנות מקום וקשב לעצמנו ולילדים שלנו, למשימות היום יום ולחוויות החיים עצמם.
מכירים את הסיפור על האשה שנכנסת הביתה בסוף יום עבודה, אחרי שעמדה בפקקים והקשיבה תוך כדי לחברה במשבר, והילדים שלה מקיפים אותה בשאלות ובקשות: אמא, תקשיבי… אמא, תגידי לו… אמא, איפה נעלי הספורט שלי? אמא, אני רעבה!!! והאמא מחייכת, נכנסת למטבח, סוגרת את הדלת אחריה ונועלת במפתח. היא מעמידה קומקום, חולצת נעלים, מוזגת לה כוס תה, מרימה רגליים ויושבת לרגע בשקט עם עצמה. הילדים מתדפקים על הדלת: אמא, תפתחי! אמא! אמאאאא!!! מה את עושה שם?
אני? מחייכת האמא ועונה: אני מכינה לכם אמא.
אז בואו להכין לילדיכם אמא או אבא. בואו למקום להורים, מקום בו תוכלו למצוא אוזן קשבת ולבנות תמיכה הדדית שתאפר לכם להיות ההורים שאתם רוצים להיות לילדיכם.
הכותבת היא תמר ברנד שמיר – מנחת קבוצות בגישה אינטגרטיבית
