שלום לכולם,
היום אני רוצה לשתף אתכם בשאיפות שלי לעתיד – איפה אני רוצה לראות את עצמי בעוד 5 שנים.
אני רוצה שתהיה לי חברה. אני קצת מתבייש כי אף פעם לא היתה לי חברה. אני מתבייש להתחיל עם בנות. היו לי פעם כוונות ומחשבות על מישהי מ"הבית של רונית", היא הראתה לי שהיא מחבבת אותי אבל לא רציתי לפרש את זה לא נכון כי גם סתם ידידים מראים חיבה אחד לשני. בסוף הבנתי שזה לא מתאים כי היא לא רצתה קשר עם אף אחד וירדתי מזה. אבא שלי סיפר לי שיש אתר אינטרנט להיכרויות של אנשים עם צרכים מיוחדים, שלחנו את הפרטים שלי אבל לא היתה תגובה.
הייתי רוצה להתגבר על הביישנות שלי ולגשת למישהי בגילי, נחמדה, אולי קודם להיות ידידים ואז לראות לאן ממשיכים מכאן, האם לחברות וזוגיות או לסתם ידידות.
אני רוצה שתהיה לי עבודה משלי, שלא אהיה תלוי בכסף של ההורים. אין לי מושג איזה סוג של עבודה אוכל לעשות. אבא לקח אותי לפני 6 שנים לעובדת סוציאלית ששאלה אותי מה אני רוצה, איזה סוג של עבודה אני יכול לעשות, אם אני יכול לסחוב דברים או להרים דברים כבדים. אבא אמר שלא. בסופו של דבר יצאנו בידיים ריקות. יש אפשרות שאולי אעבוד בגן ילדים, אספר להם סיפורים או שאולי אוכל לעבוד בספריה.
היום אני גר עם ההורים כמו שאני מאז ומתמיד, הייתי רוצה שתהיה לי דירה משל עצמי. לא רוצה להיות בדיור של כל מיני הוסטלים, אני שומע סיפורים על זה שמגבילים שם את החבר'ה, מחליטים בשבילם מתי לחזור, לא מרשים לגור עם בת או בן זוג ביחד. אני רוצה להחליט לעצמי ושתהיה לי את הפרטיות שלי, כמו בבית. שיהיה לי חדר משלי ושאוכל ללכת להורים לבקר מתי שארצה.
לפני 5 שנים עלה אותו רעיון של דיור, רונית רצתה לשכור דירה לדיור לי ולעוד כמה חבר'ה מ"הבית של רונית". אז בכלל לא הייתי מוכן לשמוע על זה או בכלל לחשוב על זה, אמא ואבא ניסו לשכנע אותי אבל אני לא הייתי מוכן. היום אני הרבה יותר מוכן לזה, אני יודע שזה לא יהיה קל השינוי הזה, לעזוב את הבית של ההורים וללכת לגור עם חברים, אבל היום אני יותר רוצה את זה, יש לי עדיין חששות אבל אני חושב שאם אני מסתכל על עוד 5 שנים, החששות יירדו.
הייתי רוצה להיפטר מהפחדים שלי. כשעשינו שייט עם "הבית של רונית" בטיול ביוון לפני כמה חודשים, עמדנו לעלות לספינה מהמזח, פתאום הרגשתי שאני קופא, שאני לא יכול לזוז מפחד כשהייתי צריך לעבור מהרציף לסירה. פחדתי שאני אפול למים, כולם כבר היו בתוך הספינה, רק אני הייתי בהיסטריה והתחלתי לצרוח, ניסו להרגיע אותי רונית והמדריכים ובסוף עם עזרה של האיש שהספינה היא שלו, עליתי.
כשהייתי בערך בגיל 7 הייתי בבריכה עם סבא שלי בשיעור שחיה, סבא שלי שם לי מצופים והמדריכה אמרה שבשיעור הזה לא משתמשים במצופים, במקום זה היא נתנה לי מצוף בננה. היה ילד אחד שכמעט טבע והיא הלכה לעזור לו ואז גם אני התחלתי לטבוע, סבא שלי קפץ עם הבגדים והוציא אותי מהבריכה. אחר כך כבר לא הסכמתי ללכת יותר לשם, אמא שלי באה לקחת אותי ואמרתי לה שיותר אני לא אלך לשם. אני חושב שמאז נשארה לי טראומה ואני פוחד כל פעם ליפול למים.
יש לי פחד מזיקוקים ביום העצמאות. הרעש הזה מבהיל אותי ואני סותם את האוזניים עם האצבעות.
אני פוחד ממכשפות. אני יודע שהן לא באמת קיימות, שאין מכשפות אבל בסרטים כשיש מכשפות, כמו בקוסם מארץ עוץ, או בסרטים מצויירים, הצחוק שלהם גורם ללב שלי לקפוץ. למרות שאני יודע שזה רק סרט ואין דבר כזה מכשפות.
גם חושך אני לא אוהב. כשהייתי קטן והיו מכבים לי את האור אז היו לי סיוטים בלילה, הייתי חולם שמישהו מדגדג אותי או שמישהו עוקב אחרי ברחוב ולוקח אותי. אני ישן עם האור של החדר דלוק.
אלה הפחדים העיקריים שלי והייתי רוצה להיפטר מהם. כרגע אין לי פתרון, אבל אני עובד על זה.
שלכם, גדעון
