גדעון מזכיר לנו כמה חשוב שנאהב את עצמנו
שלום לכולם,
לכולנו יש תכונות והתנהגויות שאת חלק מהם אנחנו אוהבים וחלק אנחנו לא אוהבים.
גם לי, כמו לכולם, יש דברים שאני לא אוהב בעצמי. יש דבר אחד שאני קורא לו קריזה.
אני מתעצבן מאד כשדברים לא קורים או מסתדרים כמו שאני רוצה.
למשל, כשלחברה מהבית של רונית היה יום הולדת ביום שישי אחד, היא ארגנה יציאה לקניון בכפר סבא לבית קפה. יום לפני זה אבא שלה דיבר עם הבית קפה כדי לשמור לנו מקום. כשהגענו לשם אמרו לנו שאין מקום. אמרו לנו שנחזור עוד שעה ונראה אם יוכלו לארגן לנו מקום.
הסתובבנו קצת בקניון וחזרנו לבית קפה, עדיין לא היה להם מקום.
החברים אמרו בואו נבדוק מחוץ לקניון אם יש מקום אחר, השעה כבר היתה 11 לפני הצהרים בערך, חיפשנו מקום בחוץ ואו שהיה סגור או שלא היה מקום.
זה היה במתחם ג'י בכפר סבא והחבר'ה החליטו ללכת לקניון ערים.
פה כבר נשבר לי, איבדתי את הסבלנות והתחלתי להתעצבן, טלפנתי לאבא שלי שהיה קרוב, סיפרתי לו מה קורה, הוא הגיע וניסה לברר עם מסעדה במתחם ג'י אם יש להם מקום, היה מקום וטלפנתי לחבר'ה שכבר היו בדרך לתחנת אוטובוס לנסוע לקניון ערים, הייתי ממש בקריזה, צעקתי, בכיתי, ניסו לשכנע אותי להישאר אבל כבר לא הייתי במצב של להקשיב, עניתי לא יפה למי שניסתה לשכנע אותי להישאר והלכתי הביתה.
כשהייתי בטיול בצרפת עם ההורים אכלנו במסעדות ובכל ארוחה אכלנו בשר.
באחד הימים ישבנו במסעדה ולי נמאס מהבשר, רציתי פיצה.
אמרו שאין כאן פיצה אלא כל מיני דברים אחרים עם בשר, אני חטפתי קריזה, זרקתי צלחת שנשברה, בכיתי וצעקתי ובסוף אבא שלי שכעס מאד לקח אותי וקנה לי פיצה במסעדה ליד.
כל זה מתחבר לעוד תכונה שלי שאני לא אוהב והיא ילדותיות.
אני מתרגז כשאני לא מקבל מה שאני רוצה או כשלא קורה מה שאני רוצה שיקרה ואז אני גם בוכה.
למשל, יום אחד איחרתי לחזרה של להקת קולית. לקח זמן עד שהגיעה מונית לקחת אותי לחזרה בבית של רונית, כשהגעתי החזרה כבר התחילה.
לימור המנחה לא נתנה לי להיכנס ואמרה לי שאני אכנס אחרי ההפסקה.
התעצבנתי וטלפנתי לאבא שלי, אמרתי שלימור לא נותנת לי להיכנס ואני רוצה לחזור הביתה.
הוא אמר לי לא, שאני אחכה ואחרי ההפסקה אכנס. הוא צדק.
אחרי ההפסקה אמרתי ללימור שנפגעתי, היא אמרה שלא היתה לי סיבה להיפגע וגם היא צדקה, כי אני התנהגתי כמו ילד קטן. הייתי צריך להגיע בזמן.
עוד משהו שאני לא אוהב שיש בי וזה פחדים.
כבר כתבתי על זה פעם, למשל פחד לעלות על סירות, פחד מחושך, פחד מסרטים מפחידים, במיוחד כשיש בהם מכשפות, פחד ממים עמוקים, פחד ממדרגות נעות, פחד מגובה.
אני יודע שחלק מהפחדים זה מגוחך אבל אין לי שליטה על זה.
דבר אחר לגמרי שאני לא אוהב זה שאני מחטט באף. אין לי מושג למה. אין לי עוד מה להגיד על זה.
דבר אחרון זה הביישנות.
למשל כשאני מכיר מישהו חדש אני מתבייש לדבר. כשהמטפלת שלי נלי הגיעה אלינו חדשה, לא דיברתי איתה במשך כמה ימים כי התביישתי.
חוץ מזה, בגלל שאני ביישן אין לי בת זוג.
אז מה אני עושה עם כל הדברים האלה?
יש דברים שאני מנסה לשנות כמו ביישנות, אני נפתח לאט לאט, מרגיש יותר בטוח לדבר עם אנשים.
גם עליה על סירה, באוגוסט האחרון יצאנו עם הבית של רונית לשיט בתל אביב, למרות שפחדתי עליתי על הסירה אבל כשהיינו בים ועצרנו, לא קפצתי למים יחד עם החברים כי פחדתי.
אבל חוץ מכל זה אני די מושלם…
שלכם
גדעון
