שלום לכולם,
אני רוצה לדבר הפעם על דעות קדומות.
אני חושב שיש לי דעות קדומות. או לפחות היו לי.
פעם היה לי דימוי לא טוב לגבי הומוסקסואלים. חשבתי שזו סטייה, שזה לא טבעי, שזה סוג של מחלה. הייתי בדעה שהומוסקסואלים מטרידים אנשים שהם לא הומואים. לפני בערך 4 שנים בחור אחד חשב שאני הומו, הוא ניסה להתחיל איתי בפייסבוק עד שהסברתי לו שאני לא ואז הוא הפסיק. זה עשה עלי רושם לא טוב ותרם לדעה השלילית שהיתה לי על כל הנושא הזה. לא הכרתי אף אחד שהיה הומו, לא היה מי שישנה את דעתי או יראה לי צד אחר, צד חיובי. חשבתי שמי שהוא הומו הוא מסכן כי הוא מעדיף גברים, שהוא לא כמוני או כמו כל מי שהוא "נורמלי".
אני לא אומר שהיום אני פתוח לגמרי לקבל את הנושא הזה של הומואים אבל בצורה כלשהי קצת נפתחתי בזכות הרצאות שהיו לנו ב"בית של רונית" בנושא הזה ובזכות העבודה שעשינו על כך בקבוצה החברתית. הגיעו אלינו מארגון הלהט"ב בחור ובחורה ובזכות ההרצאות שלהם אני מתחיל לראות את הדברים בצורה שונה. האנשים שפגשתי והכרתי אחרי שידעתי שהם הומואים, הבנתי שחוץ מהנטייה המינית שלהם הם אנשים כמו כולם – נחמדים, יש להם סיפור חיים קשה, זה לא פשוט לספר להורים שהם עם נטייה מינית שונה, שהם הומואים או לסביות.
ב"בית של רונית" אנחנו דנים הרבה בנושא של קבלת האחר ואני יודע שגם אני במובן מסוים שונה, זה עוזר לי להבין ולקבל את ההומואים שגם הם סוג של "אחר".
גם על ערבים היו לי דעות קדומות. במקרה הזה אני יודע שזה היה בגלל פחד, בגלל הטרור והפיגועים. ידעתי שעושים אותם ערבים וחשבתי שכל הערבים הם ככה. למדתי פעם בבית ספר לחינוך מיוחד בתל אביב ולמדו שם גם תלמידים ערבים מיפו ומעוד מקומות. באחד הימים היה פיגוע ואמרתי לאחד מהתלמידים הערבים: "חברים שלך עשו פיגוע". הוא נעלב ושאל אותי איך אני לא מתבייש שאני משווה אותו אליהם. גם המורה ששמעה אותי כעסה עלי. הבנתי שאמרתי משהו פוגע אבל זה לא שינה את הדעות שלי באותו הזמן. רק מאוחר יותר, במשך הזמן, הבנתי שרוב הערבים רוצים גם לחיות בשקט ולהתפרנס ולמדתי להבדיל בין טרוריסטים לבין סתם אנשים רגילים.
אז נכון שהדעות שלי השתנו אבל עדיין יש לי עוד מה לעשות ומה לשפר.
למרות שזה עדיין קצת קשה, אני אשתדל ומקווה שאצליח.
שלכם,
גדעון.
