שלום חברים,
בחיי נתקלתי בקשיים רבים אשר נאלצתי למצוא דרכים להתמודד איתם. בין יתר הקשיים נמצא לו גם הפחד. לכל אחד יש את הדברים שמפחידים אותו. במקרה שלי מדובר במגוון דברים. אספר לכם על כמה מקרים בהם התעורר בי הפחד.
כשהייתי בן 6 למשל, בעת ביקור בדיסנילנד שבארצות הברית, עמדנו וצפינו בדמויות מסרטי דיסני כשהן שטות להן על אגם מלאכותי. לפתע הופעלו מזרקות מים ועל קיר המים שנוצר החלו להקרין את דמויות המכשפות הרעות מסרטי דיסני. אני נבהלתי נורא ומרוב פחד לא הסכמתי להמשיך ולהסתכל לכיוונן. בכיתי וחיבקתי חזק את אבא במשך דקות ארוכות עד אשר אזרתי אומץ להסתובב ובכך זכיתי לראות איך מיקי מאוס היקר מבריח אותן במחי יד.
בגיל 8 בטיול באיי סיישל, אבא עלה על מצנח שנגרר על ידי סירה ואני כל כך חששתי לשלומו שלא הפסקתי למרר בבכי וללכת על החוף הלוך וחזור עד שאבא חזר.
ישנו גם הפחד מחיות שתוקף אותי בעיקר בטיולים, אם כי לא רק, כמו הפעם ההיא בנורבגיה בה ראיתי סונאר (סוג של חתול בר) ופחדתי נורא, או בטיול ג׳יפים האחרון בו ירדנו להליכה קצרה לאורך נחל אלכסנדר ואז חברים מג'יפ אחר אמרו שראו כמה דקות קודם קרקל (חתול ביצות) מה שגרם לי להתהלך מכווץ מפחד שיצוץ פתאום מבעד לשיחים. מה שהרגיע אותי היה כשהוסבר לי שהחתול היה בגדה השנייה של הנחל ושבכל מקרה הוא כנראה מפחד מחבורת בני האדם ולא יעז להתקרב. גם רעשים כגון נביחות כלבים או קולות נפץ זיקוקי דינור מפחידים אותי.
גם בטיול למקדוניה, בחודש מאי האחרון, התמודדתי לא אחת עם הפחד. למשל היה את עניין השייט. כבר במצגת שעשו לנו כהכנה לטיול, כשהציגו את השייט באגם התחלתי לחשוש. אך זה היה רחוק ולא מוחשי. בטיול עצמו, ביום שלפני השייט הפחד התחיל לזחול ולזקוף קומה. בבוקר יום השייט קצת הדחקתי והשתדלתי לא לחשוב על זה, אך כשהגענו לסירה וראיתי איך הבחור מהסירה מושיט את ידו לעזור לי, לא רציתי לעלות ואמרתי "אני מפחד… אני מפחד…" ואז רונית אמרה "נכון, אתה מפחד, אבל אתה תעלה! עכשיו תשב על הרציף…!" ישבתי. ואז רונית, גלעד והבחור פשוט עזרו לי למקם את הרגליים שלי על הסירה, שהייתה נמוכה יותר, ומשכו בידיי כדי להרים אותי, והופסה – הייתי על הסירה!!! היאח הידד!! וזה היה שווה את זה! ככה, במקום לשבת ואולי ליהנות מיום סטנדרטי על החוף, זכיתי לטיול מרתק בנופים נפלאים ובכמה יעדים מעניינים.
אחד היעדים היה מנזר סנט נאום בו שמענו את הסיפור המעניין על הנזיר הרופא שריפא את בתו המשוגעת של העשיר. בתמורה לכך הציע העשיר לנזיר כל אשר יחפץ, והנזיר ביקש שטח בגודל של עור פרה. העשיר צחק עליו אך הסכים. כשהעשיר בא עם חבריו למסור את השטח לנזיר, הנזיר הראה לו את גודל השטח שהיה עצום ושאת היקפו מדד הנזיר באמצעות חבל שהיה עשוי מאותה יריעת עור פרה. לעשיר המופתע לא נותר אלה לעמוד בהבטחתו ולתת את השטח העצום לנזיר. צוחק מי שצוחק אחרון…
זכיתי גם ליהנות מבילוי משותף עם החברים, הצחוקים, האווירה הטובה, המוזיקה וכמובן הדג הטעים בכפר הדייגים טרפייקה (Trpejca).
לסיכום חברים, גם אם אתם מאוד מפחדים מכל מיני דברים, המלצתי לכם (ולעצמי) היא לא לתת לפחד להשתלט עלינו, להתגבר עליו ולהתמודד אתו, כי אחרת נפסיד חוויות רבות טובות ויקרות.
