שלום לכולם, זה שוב אני ואני רוצה לדבר על זכרונות וערכים.
הזכרון הראשון שלי הוא ממלחמת המפרץ, נסעתי עם סבתא שלי וסבתא רבתא ששתיהן מצד אמא שלי,
נסענו לפרדס חנה לסבים השניים שלי בגלל שבת"א נפלו טילים. ההורים שלי שלחו אותנו לשם וכשישבנו
לאכול אני סיימתי את האוכל וכנראה הייתי עוד רעב אז המשכתי לאכול מהצלחת של סבתא רבתא שלי.
הייתי אז בן שנתיים וחצי בערך ואני לא יודע למה דווקא את זה אני זוכר.
אולי אי אפשר לקרוא לזה מעשה קונדס או משהו שעשיתי בכוונה אבל זה מביא אותי לזכור שכשגדלתי קצת
והגעתי לבית ספר אז הייתי מעורב בכל מיני מעשים שילד טוב לא עשה. למשל, פעם גזרתי את הכבל של
העכבר של המחשב שהיה לנו בכיתה. לא זוכר למה, אולי כעסתי שקיבלתי איזה עונש וכנקמה גזרתי את
העכבר. המורה הגיעה אלי הביתה, סיפרה להורים והם שילמו על העכבר.
חוץ מהעכבר גזרתי עוד דברים. כמו למשל את הפופיק של איזה ילד מכיתה אחרת. להגנתי אומר שהוא זה
שביקש שאגזור לו את הפופיק, לא יודע למה. בבית סיפרתי להורים והם היו קצת בשוק.
בביה"ס היה חוג בישול ודיברנו שנכין עוגיות. לא היו מספיק מצרכים לעוגיות אז הוחלט להכין עוגה. אני לא
אהבתי את הרעיון, רציתי עוגיות, לא עוגה, כעסתי והתחלתי לצעוק, יצאתי החוצה מהמטבח, סגרתי את
הדלת כשהמורה ושאר התלמידים בתוך המטבח, לקחתי כבל חשמל שמצאתי שם וכרכתי אותו סביב הידיות
של הדלת כך שלא יוכלו לצאת. ברחתי חזרה לכיתה, הם כנראה קראו לשרת ששחרר אותם. ההורים שלי
היו אז בחו"ל, כשהם חזרו המורה או המנהלת דיברו איתם והם כמובן כעסו עלי.
היו כמה מקרים שבהם הורדתי נעליים, סתם ככה בלי סיבה, בכיתה, בהפסקה וגם בהסעה. המורים היו
רודפים אחרי ומחריכים אותי לנעול אותם חזרה. בתקופת בית הספר הייתי מעורב בעוד כל מיני מעשים
ומקרים עד שבגיל 13 נסענו אני וההורים לארה"ב לשנתיים.
לא ארחיב כאן על התקופה בארה"ב, אחרי שחזרנו לארץ כבר הייתי יותר בוגר, ההתנהגות שלי השתנתה,
היום אני חושב שאני בחור בוגר שיודע לכבד את האנשים שמסביבי, אני משתדל להתחשב ברצונות של
אחרים ואני חושב שזכיתי שזה יהיה גם ההיפך.
שלכם
גדעון
