פוסט חדש בבלוג של גדעון.
והפעם, גדעון משתף אותנו בחוויות שכנות ומעלה נושא שכולנו פגשנו מתי שהוא בחיים – יחסי שכנים. לרובנו יש שכנים, חלקם נחמדים וחלקם לא כל כך.
שלום לכולם,
אני מקווה שנהניתם מהבלוגים הקודמים שלי בנושא שיחות עם חברים מהבית של רונית.
היום אני רוצה לשתף אתכם בחוויות מתקופת הילדות שלי שקשורות ליחסים בין שכנים. לרובנו יש שכנים, חלקם נחמדים וחלקם לא כל כך.
עד גיל 12 גרנו בתל אביב בבניין ברח' ברודצקי. מתחתינו גרה אישה מבוגרת, שבכל פעם שהייתי חוזר מבית הספר עם אבא או אמא היא היתה פותחת את הדלת ואומרת לנו: "בואו תיכנסו", ואז היתה ניגשת לארון, מוציאה ממנו שוקולד ונותנת לי.
לפעמים, כשאמא ואבא מיהרו, הם היו אומרים לי: "תעלה מהר שהיא לא תשמע ותפתח את הדלת".
אני דווקא רציתי שהיא כן תשמע ותזמין אותי להיכנס ולאכול שוקולד. אבל גם כשעלינו בשקט היא שמעה אותנו ופתחה את הדלת…
יום אחד, לשכנה הזאת היתה בעיה בריאותית והיא ביקשה מאבא שלי שהוא רופא, שיבוא כדי להתייעץ אתו. כשעבר זמן והגיעה שעת ארוחת הערב, אמא שלי ביקשה ממני לרדת לבית של השכנה ולקרוא לאבא. ירדתי למטה ובדיוק אבא שלי סיים לדבר איתה וגם אז היא תפסה אותי ונתנה לי שוקולד.
אחר כך עברנו לגור ברח' בית צורי בתל אביב, בדירה שלפני כן היתה של סבא וסבתא שלי. בדירה שמתחתינו גר שכן עצבני. כשסבא וסבתא שלי גרו שם לא היו עם השכן הזה בעיות. אנחנו עברנו לשם לפני שנסענו לגור בארה"ב למשך שנתיים.
בפורים של שנת 2000 הזמנו את כל המשפחה לארוחת פורים אצלנו בבית. אחרי שכולם הגיעו, אשתו של השכן עלתה אלינו וביקשה יפה שנשמור על שקט, אמרנו טוב ואז אחרי שכל האורחים כבר הלכו, השכן והבן שלו עלו והתחילו לצעוק שאנחנו עושים הרבה רעש, "זה כמו גן חיות" הם אמרו.
אבא שלי הזמין אותם להיכנס כדי לדבר, הם לא הסכימו והמשיכו לצעוק. אני עמדתי ליד אבא שלי, נבהלתי מהצעקות והתחלתי לבכות.
זה היה הרגע שאבא שלי צעק עליהם חזרה שהם גרמו לבן שלו לבכות וטרק את הדלת. ככה זה נגמר.
כשהייתי עדיין תינוק וגרנו ברח' ברודצקי בתל אביב, נשמעה דפיקה בדלת.
אמא שלי פתחה את הדלת ועמד שם שכן שלנו שגר מולנו באותה קומה. הוא היה בערך בן 80 והוא אמר לאמא שלי שהוא לא יכול להיכנס הביתה כי הדלת סגורה, אשתו נמצאת בבית ולא יכולה לפתוח כי היא נכה. הוא ביקש מאמא שלי לאפשר לו לטפס מהמרפסת שלנו ולעבור למרפסת שלו, כדי שיוכל להיכנס הביתה.
אמא שלי אמרה לו "השתגעת? אתה בן 80, אתה עלול ליפול". היא לא הסכימה לתת לו לטפס על המרפסת.
במקום זאת, היה לה פתרון מאד פשוט: היא הזמינה מכבי אש ומשטרה, הם הגיעו ופתחו את הדלת של השכן.
השכן הזה גם שמר עלי פעם כשהבייביסיטר שלי לא הגיעה.
כשאבא שלי היה צעיר ורווק לפני שהוא התחתן, הוא גר יחד עם חבר באותה דירה.
לילה אחד כשהוא ישן הוא התעורר כי שמע דפיקות בדלת, החדר שלו היה קרוב לדלת. הוא פתח את הדלת וראה את השכן שגר מתחתיו.
השכן אומר לו שהוא שומע כל מיני קידוחים בקירות ושואל אם הם קודחים בדירה.
אבא שלי אמר לו שלא, שאין אצלם שום קידוחים.
השכן הלך ואבא שלי ניגש לחדר של החבר, פתח את הדלת וראה את החבר עומד עם מקדחה וקודח בקיר…
אז אתם רואים, יש כל מיני שכנים, כאלה שנחמדים ושמוכנים לעזור ויש כאלה שרק מחפשים לריב ולהתווכח.
ולפעמים גם אנחנו יכולים להיות שכנים לא כל כך טובים אפילו אם לא התכוונו לזה.
שלכם, גדעון
