זהו הבלוג האחרון שלי לשנה הנוכחית. סיימנו… או יותר נכון, תיכף אנחנו מסיימים. אני מרגישה צורך להקדיש את הבלוג הזה לאלה הסובבים אותי, שבזכותם – לא פחות ממני – קיים "הבית של רונית". חשוב לי להודות לאנשים נפלאים, מיוחדים, טובים ומסורים שליוו אותי גם השנה בעשייה ובפיתוח המרכז, כמו גם בתרומות שהיוו ברובן מלגות חברתיות המוענקות למשפחות מעוטות יכולת שילדיהם אצלנו. כשהתחלתי לחפש מענה חברתי הולם ומתאים עבור הגר בתי, הסתובבתי בכל מקום אפשרי למצוא כזה. האמת היא, שהייתי בחרדה גדולה משום שהכתה בי הידיעה, כי כל מה שעשינו עם הגר לא שווה כלום אם היא לא תצליח לפתח קשרים, להיות במערכות יחסים עם אנשים הסובבים אותה, והיה לי ברור כי אין שום מצב שהיא תהיה חלק מקהילה או מהחברה בכל המובנים. זה היה הפחד הגדול שלי!
מצאתי מקומות נעימים ומקסימים שמאפשרים לחבר'ה המיוחדים שלנו מקום לבילוי ופעילות פנאי, אך לא הצלחתי למצוא מקום המקיים תהליכי עבודה ושיקום הזהות החברתית שלהם. היום, בדיעבד, אני "שמחה" שלא מצאתי מקום כזה, כי אז לא היה מתקיים "הבית של רונית".
התחלתי את דרכי לפני 9 שנים. ברור לי היום, כי הייתי יכולה "לקצר את הזמן" בהתהוותו של מפעל החיים הזה אם הייתי עשירה מאוד, וכמה עצוב לכתוב את זה, אבל זו האמת. לצערי, כסף היה יכול לקדם משמעותית את הזמן לבניית מרכז כזה שמצריך כל כך הרבה משאבים כדי להביאו למרכז התפתחות ראוי ומכבד. עם זאת, אני לא מצטערת על כלום, ובטח לא על הזמן שלקח לי להביאו למה שהוא עכשיו, משום שהדרך שעשינו אני וכל שאר האנשים הטובים המעורבים והשותפים, עשתה עבורנו שירות גדול: היא הובילה אותנו להתפתחות ולשינוי בעצמנו. ואת זה לא היינו יכולים לקבל בכסף!
אני רוצה להודות בראש ובראשונה לאלה שעזרו לי בתחילת הדרך וייסדו את העמותה. מדובר באנשים שהיכולות המקצועיות שלהם, החוכמה והמסירות שלהם הובילו אותנו ממחסן בחצר ביתי לעמותה מסודרת, מאורגנת בעלת יכולת מקצועית וארגונית שאין כדוגמתה!
אני רוצה להודות לצוות שלי, חלקם מלווה אותי מהיום הראשון ועד היום. מדובר באנשים שהלב שלהם גדול כמו היקום כולו. אני תמיד מצהירה כי הצוות שלנו הוא הכי טוב שקיים ומאמינה בזה בכל לבי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם.
אני רוצה להודות לענבר – חברתי הטובה שהסכימה להצטרף אלי לפני שנים רבות ולשנות את חייה, יחד איתי, למען אנשים עם צרכים מיוחדים. עד היום אנחנו יחד – חברות ומנהלות את העמותה.
אני רוצה להודות להורים, בני המשפחה ובעיקר למטפלים ולמלווים את החברים המיוחדים שלנו, על האמון שהם רוחשים לעבודתנו, על הליווי והצמידות והאכפתיות. שתופי פעולה עם אנשי מקצוע אינם תמיד קלים. נדרשים אנשים שהאגו שלהם לא משחק תפקיד ראשי בשיתוף פעולה כזה.
ותודה אחרונה – לראש עיריית כפר סבא יהודה בן חמו ואנשי העירייה שמתגאים בנו ומסייעים לנו בכל דבר שדרוש. אין מילים לתאר עד כמה משמעותי וחשוב קשר כזה בעיר שבו נמצא המרכז שלנו, וכל מרכז אחר.
כמובן שלבי מלא תודה והערכה לכל החברים המיוחדים שלנו – על נוכחותם והווייתם הייחודית. בלעדיהם לא היה מתקיים מקום כזה, בלעדיהם לא היה מתקיים עולם כזה, שבו הטוב גובר על הרע, שבו האהבה גוברת על השנאה ועל הגזענות וההפרדה.
מבקשת לסיים במשפט שנאמר בנוכחותי לחבר'ה שלנו במהלך טיול ג'יפים: "לכולנו יש מוגבלות, אבל המוגבלויות שלכם מאוד מיוחדות וייחודיות ולכן אתם אנשים מיוחדים הרבה יותר מאתנו"… מסכימה עם כל מילה!
מאחלת חופשת קיץ שפויה וטובה,
באהבה והודיה, רונית
