חזרנו לשגרה וזה הזמן שבו אני אוספת את עצמי, חוזרת לחומרים, לתכנון התהליכים והתוכן בעבודה עם החבר'ה האהובים שלנו.
בעבודה הקבוצתית והאישית, עולים משברים שונים שהחבר'ה עוברים ומעדכנים אותי, כאלה המובאים למרחב הקבוצתי והאישי. אלה רגעים קסומים ועדינים ביותר, בהם אנחנו מפרקים מקרה מסוים (המתואר כחוויית משבר) שקשה להתמודד אתו. תהליך הפירוק וההרכבה, ההבנה החווייתית-האישית והניסיון להעלות אפשרויות לפעולה הוא עדין ושברירי, וברוב המקרים אני נוהגת בזהירות יתרה כדי לאפשר זרימה מחשבתית ולהימנע מתקיעות, בהלה או נסיגה, או הכי גרוע – לשתול הבנות ופתרונות.
כל אחת ואחד מאתנו תופס משברים באופן אחר. לא פעם הייתי עדה למשהו משותף כמעט לכל החברים, והוא היכולת לעבור ממצב של קושי ותסכול למצב שבו כל פתרון משמח ומאפשר התקדמות ורגיעה. מזכיר לי תינוק שיכול לעבור בין בכי לצחוק תוך שניות ולהיות לגמרי בתוך כל מצב באופן מלא. נדמה לי שרק נפש בריאה יכולה לעבור ממצב שבירה למצב שמחה במהירות כל כך גדולה ולהיות שלמה במעברים האלה.
עם זאת, כשהסיבה למשבר כלשהו חוזר על עצמו – זהו מצב בלתי נסבל עבורם, ואז אפשר להיווכח בסבל שהולך ומצטבר בתוכם המביא לבלבול ותסכול. לכן יש לחתור לפתרון מתמשך ועקבי, להעלות אפשרויות לפעולות ולהבנות (לעתים יצירתיות מאוד) ולהבין לעומק את הסיבות למשבר ואת היכולות האישיות להתמודדות אתו.
זהו תהליך לא פשוט, משום שיש להבין, או לפחות לנסות להבין, את הדרך בה החברים תופסים משבר, כיצד הם חווים אותו, מה האפשרויות שלהם להתמודדות והכי חשוב – איפה הנפש שלהם בכל הסיפור.
הדבר החשוב ביותר שלמדתי ושמסייע לי בעבודתי, הוא לנסות, כל פעם מחדש, להבין את העולם דרך העיניים שלהם. זהו אתגר שעומד לפני ומזכיר לי עד כמה אני לא יודעת. בכל פעם שאני באה במצב של "לא יודעת" לסיטואציה מסוימת, לתוכן או תהליך, אני מתקרבת עוד קצת לעולמם והופכת שותפה במסע התפתחות ושינוי. כמו כן, נפתחת בפני האפשרות ללמוד על העולם דרך העיניים המיוחדות שלהם ולהבין על יכולותיהם לפעול.
פעמים רבות אני נתקלת בהבנות שגויות של הורים (ואני ביניהם) ושל אנשי טיפול ושיקום הקובעים תכניות לשינוי עבור החברים המיוחדים, אך שוכחים לקחת בחשבון שאת התכניות אנו בונים על פי ההבנות שלנו ולא תמיד הן מותאמות להשקפת העולם של מי שאליו הן מיועדות. זהו מתכון לכישלון, או לפחות לאי הצלחה מלאה.
לדעתי, חשוב כל כך להתייעץ (כן, כן להתייעץ!) עם החברים המיוחדים על כל תכנית ותהליך עבורם, לשים דגש להתאמות ולזכור – רק הם יודעים מה טוב עבורם, מה מתאים, ואיך נכון להגיש להם כל תכנית. לעולם אין עלינו לפעול באופן שאנו יודעים מה טוב עבורם.
בתהליך הבנה ופתרון משברים אני דואגת לפרק לגורמים את הסיטואציה ואת הדרך בה אנו תופסים וחווים את המשבר. כשמגיע הרגע בו אני מניחה שאני מבינה, אני מנסה להוביל לכוחות הפנימיים לפעול כדי לצאת מהמשבר או לפתור אותו. לא תמיד זה מצליח, אבל התהליך מאוד מחזק אותנו.
אני יוצאת נשכרת פעם אחר פעם מתהליך כזה. ההבנות שלהם נקיות וחפות משיפוטיות, ביקורת, שטנה ושנאה. הניקיון הזה בחשיבה והאופן בו הם מנסים להבין – הוא הדבר הכי מרגש ומקסים בעיני ואני דיי משתדלת "להידבק" בזה…
אני מודה כל יום על הזכות להיות חלק ממסע התפתחות מיוחד שכזה, עם אנשים כל כך מיוחדים!
באהבה, רונית
תפריט
