זמן מאתגר

אנשים יקרים,
סוף שנה. זהו זמן שונה מבחינת הקיום המקצועי שלי ומבחינת הגוף הפיזי שלי. יכולה להרגיש חוויות שונות, צבעים וריחות, אנרגיות אחרות – ואז אני יודעת – הנה הגיעה עוד שנה לסיומה. הכול שונה ומשתנה. החודשיים האחרונים של השנה – יוני ויולי – הם חודשים עמוסים ביותר, מכל הבחינות, משום שאינני עוסקת רק בסיום השנה, בסגירתה ובכל מה שקשור לניתוח, ביקורת מקצועית ובדיקת השנה הנוכחית, אלא זהו גם הזמן להכנת השנה הבאה, על כל המשתמע מכך.
אתם יכולים לתאר לכם שזו תקופה שיש ומתקיים בה כמעט הכול – מה שהיה ומה שעוד יהיה. זהו זמן מאתגר ביותר עבורי.
סוף השנה מתחיל תמיד כשאנחנו חוזרים מהטיול השנתי שלנו בחו"ל – תחילת יוני. הטיול האחרון שלנו, ממנו חזרנו לפני מספר ימים, היה המאתגר ביותר שעשינו והמוצלח ביותר מבחינת העצמה חברתית לחברים המיוחדים שלנו, ולדעתי, בנקודת הזמן הזו, גם לנו – הצוות.
השנה, שלא כמו בשנים קודמות, ולפי בקשת החברים, יצאנו משלחת אחת לחו"ל ולא שתי משלחות, כפי שאנחנו עושים כל שנה. המשלחת מנתה 31 חברים מיוחדים ועוד 8 מלווים, ביניהם אני. חצי שנה נמשכה ההיערכות לטיול. היה ברור שעלינו לחשוב בגדול יותר, רחב ועמוק. וכך עשינו.
טסנו לרומא לשלושה לילות וטיילנו ברומא הגדולה והדרמטית, ביקרנו בוותיקן ומשם נסענו למנוחה של יומיים בחווה אלוהית במקום אלוהי – טוסקנה המהממת. היינו חייבים לנוח אחרי רומא והוותיקן. משם נסענו לוורונה המקסימה להשתתף בפסטיבל בינלאומי לאנשים עם מוגבלויות. השתתפנו בשנה שעברה בפסטיבל עם 8 חברים ו-3 מלווים. הפעם הגענו בקבוצה גדולה ומוכנים עם כל מה שצריך – דגל ישראל ענקי, שלט באנגלית "הבית של רונית", מצגת יפהפייה, והופעה של 8 חברי קולית עם לימור בלס – המוזיקאית המדהימה שלנו – שריגשה את כולם עד דמעות. היינו הקבוצה הכי מיוחדת בפסטיבל, משכנו המון תשומת לב (בעיקר כי אנחנו מישראל…), היינו הראשונים לפתוח את הכנס ולעלות על הבמה, לוונו באנשי הקהילה היהודית עד עזיבתנו וקיבלנו תשומת לב ענקית.
ההתרגשות של המארחים ומארגני כנס, הקבוצות האחרות (כ-450 אנשים הגיעו!) הייתה כל כך מיוחדת שהיא נגעה בכולנו עמוק, ובעיקר בחברים שהשתתפו בפעם הקודמת ובפעם הזאת. מכל הסיפורים שלהם על הטיול המהמם – ברור שהפסטיבל השאיר בכולם רושם עמוק של גאווה והשתאות מול הדבר הגדול הזה. אחת מהמשתתפות אמרה: "הם בדיוק כמונו! לא ידעתי שיש אנשים כמונו בארצות אחרות…".
היחס האוהד, האהבה שסבבה אותנו, האנשים שהתעניינו ובאו ושאלו ורצו להיות קרובים אלינו – כל אלה אינם מובנים מאליהם בימים מוזרים אלה. הישראליות שלנו קיבלה מקום של כבוד גדול.
שרנו ורקדנו ברחובות. כל האהבה הזאת מסביבנו גרמה לנו להרגיש מחוברים, שייכים, אהובים וחופשיים. תענוג צרוף!
חזרתי ארצה הרוסה מעייפות אבל מרוצה וגאה בי ובצוות המדהים שהיה איתי. מי שלא היה שותף בטיול בסגנון שלנו בחו"ל, אינו יכול להבין ולתאר לעצמו איזו עבודה נעשית סביב משלחת כזו ועד כמה זה לא דבר פשוט להצליח. לשמחתי, אנחנו משתפרים משנה לשנה והטיולים שלנו הם לעילא ולעילא. לראות את החברים פוגשים את החיים באופנים מאתגרים כאלה ומשנים את יכולותיהם אל מולם – אלה רגעים שכלום לא משתווה אליהם.
החזרה לשגרה אחרי מסע כזה לוקח כמה ימים. לא רק החזרה לשגרת העבודה, אלא בעיקר לשגרת החיים כאן בארץ.
אני מבורכת במפעל חיים של אנשים נפלאים, העולים על כל האכזבות והפחדים שלי ממה שקורה בארץ, אחרת אין לי מושג מה הייתי עושה. ועל כך אני מברכת כל יום!
מאחלת קיץ שפוי וראוי.
שלכם באהבה, רונית