החיים הם כמו אוקיינוס

חבריי האהובים,
אם הייתי כותבת את הבלוג הזה לפני שבוע, הייתי בטח מקדישה את כולו לקטר ולהתלונן על הסבל שלי מהקור והחורף הנורא הזה! ממש הרגשתי שאני מתחרפנת…
היום השמש זורחת בחוץ ואני סוף סוף לא רועדת מקור ולא עצבנית ומרוטה כמו תרנגולת רטובה… איך שיוצאת השמש אני מרגישה נהדר, מזמזמת ושרה כול היום, המוטיבציה שלי לעבודה ולחיים עולה פלאים, ואני עושה שטויות. איזה כייף!

אני מתגעגעת לחלקכם, שעדיין מצוננים וחולים, אבל יודעת שכולכם תבריאו ותחזרו אלינו בקרוב.
אתם יודעים, החיים הם כמו אוקיינוס. לעתים שקטים, לעתים סוערים. במצב השקט, אפשר לשכב על הגב ולצוף, להתבונן בשמיים ולחלום, ולתת למים להחזיק אותנו בלי לעשות מאמץ גדול. כשיש סערה, הגוף מתגייס, השרירים מתכווצים ומתמלאים, הלב דופק מהר – ואנחנו שוחים בזרם החיים ולא מוותרים – העיקר לא לטבוע, להחזיק מעמד, להתקדם, לא לוותר.
ככה אני מרגישה את החיים שלי כאן, בבית של כולנו. האמת היא, שאת שני המצבים אני אוהבת. אין לי העדפה לאף מצב – השקט או הסוער – משום שאני יודעת עד כמה השקט חשוב לסערה ועד כמה הסערה תלויה בשקט.
כשאני "צפה" באוקיינוס החיים – אני חולמת על פרויקטים נוספים שיקדמו אתכם ולאן אני מובילה את הבית שלנו. אני חושבת על כל אחד ואחת מכם – האם טוב לכם? עד כמה הצלחתם להתקדם? מה חסר לכם? האם אני מצליחה לשים לב לכולכם ולא לפספס אף אחד? וככה אני חושבת והוגה באוקיינוס שמחזיק אתכם, בחיים שעוטפים אתכם ואת כולנו יחד.
ואז מגיע הרגע (ויש הרבה כאלה, ברוך השם…) שהשרירים שלי מתכווצים ומתמלאים, שהגוף שלי מתגייס כולו ועומד יציב על היבשה, מוכן ומזומן לפעול ולהוציא לפועל, או לפחות לנסות, את החלומות, המטרות, המחשבות. לעתים אני מצליחה. לעתים אני לא.
כמו שאני מלמדת אתכם – המטרה חשובה מאוד, אבל עוד יותר חשובה הדרך. הדרך מלמדת אותנו מה נכון ומה לא, מה מתאים ומה מיותר, מה חסר ומה יש כבר. הדרך מלמדת אותנו על עצמנו – על היכולות והחולשות שלנו. הדרך מלמדת אותנו להבדיל בין פנטזיות ומציאות. הדרך מלמדת אותנו להתמקד בדברים החשובים יותר. הדברים האלה לא מחכים לנו כשאנו מגיעים למטרה, אלא הם חלק מהדרך, הם אבני הדרך והתחנות בדרך למטרה. זה דומה קצת לעבודתו של רופא מנתח – בחיי…
בימים אלה אני שוחה בשיא המרץ, באנרגיה מלאה וחזקה – קדימה – קדימה – קדימה.
אנחנו מכינים את טיול הבוטיק שלנו לאיטליה והייצוג שלנו בפסטיבל הבינלאומי בוורונה, בו נהייה בסוף הטיול. רוב הנרשמים כבר נרשמו והבטיחו את מקומם בטיול ואני מצפה שתוך מספר ימים לא יהיו יותר מקומות לטיול. כמו בכל שנה, אנחנו משתגעים מהתרגשות לקראת הטיול הזה ולא מפסיקים לדבר עליו, לתכנן, לחלום ולהתרגש. השנה השתגעתי עוד יותר והחלטתי להיענות לבקשתכם ולצאת לטיול של 10 ימים, במקום 8 ימים בטיולים הקודמים.
למה לא? מגיע לנו! מגיע לכולנו זמן של ביחד איכותי ומדהים!

אוהבת אתכם,
רונית